ליאם מנהל רשת המכללות שלנו והבן של רוית אסף בטור אישי בוואלה… כנסו ותתרגשו כמונו…
איך זה לגדול לצד עולם הזוהר ותעשיית היופי? אין לי באמת מושג. עבורי זה לגמרי טבעי ו”רגיל”, בעיקר כי מעולם לא חוויתי משהו אחר, אבל מצד שני זה אף פעם לא היה “אישו” מעצב באישיותי ומטרותיי. העניין הזה של זוהר, יופי ושאר מונחים קשורים, מצוי לצידי, נוכח ומלווה, ואני רק מקווה שהצלחתי לקחת משם את מה שנכון לי.
……
עולם “הזוהר” הוא העולם שלי, זו המציאות שלי, אליה נולדתי (בעל כורחי יש לציין) והתשתית הזו, המציאות ש”התעצבה” החלה לרקום עור וגידים הרבה לפני שהצטרפתי.
“יריית הפתיחה” היא כמובן אי שם בשנת 1992, בטקס מלכות היופי של ישראל, בו נבחרה, עד אז נערה אנונימית לחלוטין – רוית אסף.
…..
האירוע המכונן הזה הווה עבור אימי פלטפורמה לשערי עולם זוהר – תצוגות אופנה, צילומים, קמפיינים בינלאומיים ומה לא…. אבל חשוב מכך, לפחות לעניות דעתי, העניקה לה את ההזדמנות שהשכילה למנף היטב, בפתיחת וניהול עסק עצמאי וגדול אשר לימים יהפוך לרשת מצליחה.
שוב לרגע לציר הזמן, שנת 2000 – אימי טוענת בתוקף שזו למעשה זכייתה הגדולה – לידתי (ובהמשך הצטרפו זכיות נוספות, אחי ואחותי המהממים). בכל אופן, מאז שאני זוכר את עצמי וגם לפני – בהיותי בעגלה, עם מוצץ בפה וספק אם ער בכלל, הייתי מתלווה לאמא לכל האירועים המתוקשרים, מוקפים במצלמות ו”פלאשים” מעוורים. השרידים מופיעים בגוגל עד היום.
כמעט תמיד שאלו אותי, סוכני דוגמנות, משפחה וחברים, בשלבים כאלו ואחרים, מדוע אני לא “נכנס לעולם הזה”, הרי יש לי את התשתית, “הקשרים” ואת היכולות לעשות כן. התשובה הקבועה הייתה אחת “זה פחות מעניין אותי”. תשובה דיי מוזרה בהתחשב בהיסטוריה המשפחתית ובפתיחה לסיפור הנ”ל. מי שהכיר אותי באמת – לא הופתע. אני, בשונה מהוריי (גם אבי היה דוגמן מצליח – כך למעשה הכירו הוריי), פחות מחבב את אותן מצלמות חצופות ואת אותם פלאשים חודרניים.
לא הייתי ילד עם ביטחון מופרז – מצרך די מתבקש ביותר “בעולם היופי והזוהר” – רק לקראת גיל 16-17 התחלתי לפתח יותר ויותר את הביטחון העצמי שלי, וכך, לאט ובקצב מבוקר, עשיתי את הצעדים הראשוניים בתעשיית עולם הזוהר”.
