“שלום לכל מי שהחליט לקרוא את הכתוב בנוסף ללהסתכל על המוצג בבירור. זו בחירה שלא כל אחד נוקט בה,
ולא, אני לא מתנשאת עליכם – האמת היא שבכלל אין לי זכות.
אני אור, בת 17, ואני רחוקה מאוד ממושלמת. הגעתי לרוית אסף עקב אהבתי לאיפור ולפרצופים השונים שהוא מקנה לי.
הגעתי קטנה, מבוהלת ומלאת תקווה. זה מה שהכי חשוב בעצם, לא?
רק חשוב שתדעו (אני מניחה) שנשרתי מתיכון שבחיים לא קיבלתי בו יחס אישי. רוב המורים בקושי ידעו את שמי, והיועצת של בית הספר הייתה בהלם לשמוע על קיומי כשאובחנתי בדיכאון מג’ורי.
בכל מקרה, למרות שעברתי את כל אשר ציינתי, איכשהו בכל זאת הצלחתי לקחת כמובן מאליו את היחס הכל כך אישי ואנושי שקיבלתי בבית הספר לאיפור ויופי של רוית אסף.
בעצם, רק חשוב לי להגיד לכל המתעניין ומתעניינת בבית ספר זה: תתכוננו לכך שידברו אליכם בגובה העיניים, ברצינות ואכפתיות, והכי חשוב – בהוגנות וחיבה!
עכשיו, אם אתם עדיין איתי, ועדיין מעוניינים – אספר קצת על עבודת הגמר שעשיתי ל – “קורס איפור אומנותי ואפקטים”.
אני יודעת מה אתם חושבים, באמת לא השתמשתי באפקטים המוכרים לציבור (שגם אותם למדתי בקורס, כגון – איפור פציעות), אך כן השתמשתי במה שאני הכי אוהבת ומחוברת אליו: עולם הדראג. עולם המגדר המעורפל.
הדמות שיצרתי לעצמי אשר מוצגת בתמונה – שמה לוקה (Luca);
בלי גבות, עיניים גדולות, נמשים מפוזרים, שפתיים בהירות ותלתלים גדולים ונפוחים שלא מאפשרים לך להתעלם מקיומם – כמו לוקה עצמה.
כמובן שגם עגילי הכדורים מראים נוכחות.
הכדורים תלויים על אוזנייה בדיוק כמו שהיא תלוייה בהם.
זהו בעצם. יותר נכון להגיד שזה כל אשר אני מרשה לעצמי לתת ממני לזרים באינטרנט.
רק תזכרו להיות עצמכם לא משנה מה המחיר.
תלכו ללמוד אצל רוית אסף! כי בוודאות יקבלו ויאהבו אתכם שם.”